חוות דעת שנייה והעתק מהתיק הרפואי: איך מבקשים

שתי זכויות בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 משלימות זו את זו. הראשונה היא הזכות לשמוע דעה של רופא נוסף. השנייה היא הזכות לקבל את החומר הרפואי שלכם, שבלעדיו קשה לרופא אחר לומר משהו מבוסס. המדריך הזה עוסק בצד המעשי של שתיהן.

הוא אינו עוסק בשאלה מתי כדאי לבקש דעה נוספת. זו החלטה שלכם, והחוק אינו דורש שתנמקו אותה.

מה החוק אומר על דעה נוספת

סעיף 7 לחוק מנוסח במשפט אחד: מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו, והמטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו.

שלושה דברים עולים מהנוסח. היוזמה שלכם, ואינכם צריכים אישור. המטפל הנוכחי אינו רק "לא מפריע", יש עליו חובה לסייע. והחובה חלה גם על המוסד, כלומר על בית החולים או המרפאה.

סעיף 8 מוסיף זכות קרובה: מי שעובר ממטפל אחד לאחר או ממוסד אחד לאחר זכאי, לפי בקשתו, לשיתוף פעולה בין המטפלים והמוסדות, לשם הבטחת המשך נאות של הטיפול.

מה סעיף 7 אינו קובע? הוא אינו אומר מי משלם על חוות הדעת, אצל מי מקבלים אותה ותוך כמה זמן. סעיף 29(2) מבהיר שהחוק אינו פוטר מטופל מתשלום עבור שירותים רפואיים. השאלה אם קופת החולים או הביטוח המשלים משתתפים בעלות תלויה בהסדרים אחרים, שלא נבדקו במדריך הזה. על ההבדל בין רופא פרטי, קופה ושב"ן כתבנו בנפרד.

איך מבקשים בפועל

1. אומרים למטפל. אין חובה לעשות זאת, אבל זה מקצר את הדרך. אפשר לומר בפשטות שאתם מבקשים לשמוע דעה נוספת, ולבקש את המסמכים שנדרשים לכך.
2. מבקשים את החומר. סיכום ביקור או סיכום אשפוז, תוצאות בדיקות ופענוח שלהן, ובדיקות דימות על גבי תקליטור או קובץ. בהמשך מוסבר מה מהם אמור להימסר בלי תשלום.
3. בודקים למי פונים. את הרישיון ואת ההתמחות הרשומה של הרופא הנוסף אפשר לבדוק מראש. כך בודקים רישיון במשרד הבריאות.
4. מגיעים מוכנים. רשימת שאלות ותיק מסודר חוסכים זמן בפגישה. מה כדאי להכין לפני ביקור ראשון.

העברת מידע בין הרופאים עצמם מותרת כשהיא נעשית לצורך הטיפול בכם. סעיף 20(א)(3) לחוק מתיר למטפל למסור מידע רפואי למטפל אחר לצורך טיפול במטופל, וסעיף 20(א)(1) מתיר מסירה בהסכמתכם.

הזכות להעתק מהרשומה הרפואית

סעיף 17(א) מחייב כל מטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית. הרשומה תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל ושל המטפל, מידע רפואי על הטיפול שניתן, העבר הרפואי כפי שמסרתם, אבחון המצב הנוכחי והוראות טיפול. תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה.

סעיף 18(א) קובע את הזכות שלכם: מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה שמתייחסת אליו, לרבות העתק שלה. הזכות חלה מול המטפל עצמו וגם מול המוסד, ולכן היא רלוונטית גם לקליניקה פרטית.

יש חריג אחד, בסעיף 18(ג). מטפל רשאי להחליט שלא למסור מידע, מלא או חלקי, אם המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאות הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו. במקרה כזה עליו להודיע מיד לוועדת האתיקה ולצרף את המידע ואת נימוקיו. הוועדה רשאית לאשר את ההחלטה, לבטל אותה או לשנות אותה, ולפני כן היא רשאית לשמוע את המטופל (סעיפים 18(ד) ו-18(ה)).

הסעיף אינו קובע תוך כמה ימים יש למסור את ההעתק, ולא מצאנו מועד כזה במקורות שבדקנו. בקשה בכתב, עם תאריך, מקלה לעקוב אחרי הטיפול בה.

כמה מותר לגבות על העתק

כאן יש תשובה מדויקת. תקנות זכויות החולה (תשלום מרבי בעד מסירת העתק רשומה רפואית או עיון בה), תשע"ט-2019 קובעות תקרה:

התקרה היא לבקשה אחת ולא לעמוד. היא חלה כשהמבקש הוא המטופל עצמו, מיופה כוח שהוא קרובו או אפוטרופוס. בקשה של חברת ביטוח או מטעמה אינה נחשבת "בקשה" לעניין התקנות (תקנה 1).

מה נמסר בלי תשלום בכלל

לפי תקנה 4(ג), בגמר הטיפול או בשחרור מאשפוז לא גובים תשלום, פעם אחת, על המסמכים שנוגעים לאותו טיפול או אשפוז:

• מכתב שחרור, סיכום ביקור, סיכום טיפול או סיכום אשפוז, גיליון מחלה וגיליון מיון
• העתק בדיקה שבוצעה שלא במסגרת אשפוז, תוצאותיה ופענוחן
• הוראות להמשך טיפול, גם בסיום ביקור בחדר מיון
• סיכומים לגורמים רפואיים

תקנה 4(ד) מוסיפה שלא גובים תשלום על מרשמים ועל הפניות בתוקף.

שלוש מגבלות שכדאי להכיר

• התקרה חלה על רשומה שנוצרה בחמש השנים שקדמו לבקשה (תקנה 3(ג)).
• התקנות חלות על רשומות שנוצרו מ-1 בינואר 2011 ואילך (תקנה 8(א)).
• קרוב של מטופל שנפטר יכול לבקש בתנאים האלה רשומה על הטיפולים בששת החודשים שלפני הפטירה, אם הבקשה הוגשה בתוך 30 ימים מיום הפטירה (תקנה 3(ד)).

התקנות חלות גם על מטפל שאינו פועל במסגרת מוסד רפואי או קופת חולים. תקנה 2(א)(4) מתייחסת במפורש לרשומה רפואית שנמצאת אצל מטפל כזה. למי שרוצה להעמיק יש מאמר רקע שנכתב לרופאים, על עלות הרשומה ועל מה שמותר לגבות.

כמה זמן שומרים את הרשומה

סעיף 17(ב) לחוק מטיל על המטפל, ובמוסד רפואי על מנהל המוסד, אחריות לניהול השוטף של הרשומה ולשמירתה "בהתאם לכל דין". את התקופות עצמן קובעות תקנות אחרות.

בבתי חולים חלות תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976. התוספת לתקנות מפרטת עשרות סוגי רשומות. כמה דוגמאות:

• תיק רפואי של חולה בבית חולים כללי: 20 שנה לאחר האשפוז או הטיפול האחרון
• תיק רפואי במרפאת חוץ של בית חולים: 7 שנים לאחר הטיפול האחרון
• גיליון סיכום מחלה או מכתב סיכום לרופא המטפל: 100 שנה
• מסמכי חדר מיון: 7 שנים
• צילום רנטגן: 10 שנים מתום הטיפול האחרון בתיק התצלומים, או 7 שנים לאחר פטירת החולה, לפי המוקדם

שימו לב לסייג שבתקנה 4(ה): התקופות האלה אינן חלות על בית חולים שהוא מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית. את ההסדר שחל על בתי החולים האלה לא בדקנו כאן.

התקנות האלה מגדירות "רשומה" כמסמך שנעשה בבית חולים, ולכן אינן עונות על השאלה מה קורה במרפאה בקהילה. לגבי מרפאות, תקנה 11ד לתקנות בריאות העם (רישום מרפאות), תשמ"ז-1987 קובעת שמרפאה תנהל רישום לגבי כל מטופל, ושהרישום יישמר 7 שנים לפחות לאחר הרישום האחרון. אצל קטין, 7 שנים מיום שמלאו לו 18. לא בדקנו על אילו סוגי מרפאות בדיוק התקנה חלה, ולכן אל תסיקו ממנה לגבי כל קליניקה.

המסקנה המעשית פשוטה: אם יש מסמך שחשוב לכם, בקשו העתק בזמן ושמרו אותו אצלכם. מאמר רקע לרופאים על חובות התיעוד נמצא בעמוד על הרשומה הרפואית.

אם הבקשה נתקלת בסירוב

במוסד רפואי, הכתובת הראשונה היא האחראי לזכויות המטופל שמונה לפי סעיף 25 לחוק. אם זה לא עוזר, או שמדובר בקליניקה שאין בה בעל תפקיד כזה, אפשר לפנות למשרד הבריאות. המדריך להגשת תלונה מפרט את האפשרויות, וסקירת הזכויות המלאה נמצאת כאן.

הסכומים, התקופות ומספרי הסעיפים נבדקו מול נוסח החוק והתקנות באוקטובר 2026. תעריפים ותקנות משתנים, והמדריך הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו ייעוץ רפואי.