זכויות החולה בקיצור: מה מגיע לכם לפי החוק

חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 הוא חוק קצר וקריא. סעיף 1 מגדיר את מטרתו: לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, ולהגן על כבודו ועל פרטיותו. רוב הסעיפים מנוסחים כזכות של המטופל או כחובה של המטפל, ולכן קל לדעת על מה מסתמכים.

שתי הגדרות מסעיף 2 חשובות להמשך. "מטופל" הוא חולה וכל מי שמבקש או מקבל טיפול רפואי. "טיפול רפואי" כולל גם אבחון, טיפול מונע, טיפול פסיכולוגי וטיפול סיעודי. החוק אינו מבחין בין מרפאה פרטית לציבורית, וחלק מההוראות מופנות ל"מוסד רפואי", כלומר בית חולים או מרפאה. "מרפאה" לעניין זה היא מרפאה שבה ניתן טיפול רפואי בידי חמישה מטפלים לפחות, ולכן ההוראות שמופנות למוסד רפואי אינן חלות על קליניקה קטנה של רופא יחיד.

הזכויות במבט אחד

טיפול, שוויון ויחס

סעיף 3(א) קובע שכל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים במערכת הבריאות. הניסוח הזה אינו מבטיח כל טיפול בכל מקום, ואת היקף הזכאות קובעים חוקים אחרים. סעיף 3(ב) מוחלט יותר: במצב חירום רפואי אדם זכאי לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה.

סעיף 4 אוסר על מטפל ועל מוסד רפואי להפלות בין מטופלים, וסעיף 5 קובע זכות לטיפול נאות. שימו לב ש"נאות" בסעיף 5 מתייחס לשלושה דברים יחד: הרמה המקצועית, האיכות הרפואית ויחסי האנוש. כלומר גם היחס הוא חלק ממה שהחוק דורש.

סעיף 10 מוסיף שהמטפל, כל מי שעובד בפיקוחו וכל עובד אחר של המוסד ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול.

לדעת מי מטפל בכם, ולהביא מלווה

לפי סעיף 6(א) אתם זכאים למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בכם. מותר לשאול מי נכנס לחדר ומה תפקידו, וגם אם מדובר ברופא מומחה, במתמחה או בסטודנט. ההבדל בין רופא, מתמחה ומומחה מוסבר כאן, ואת הרישיון אפשר לבדוק בעצמכם.

סעיף 6א, שנוסף לחוק בשנת תשע"ה, נותן לכם זכות שאדם לפי בחירתכם יהיה נוכח בזמן הטיפול, בתנאי שלא יתערב בו. המטפל רשאי שלא לאפשר זאת מטעמים שהסעיף מונה, למשל חשש לפגיעה בבריאות או באיכות הטיפול, הפרעה ממשית לעבודת הצוות או פגיעה בפרטיות של מטופלים אחרים. במקרה כזה עליו להסביר לכם את הטעם.

דעה נוספת והמשך טיפול

סעיף 7 קצר וברור: מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו, והמטפל והמוסד הרפואי יסייעו לו בכל הדרוש למימוש הזכות. סעיף 8 משלים אותו. מי שעובר ממטפל אחד לאחר, או ממוסד אחד לאחר, זכאי לפי בקשתו לשיתוף פעולה בין המטפלים והמוסדות כדי להבטיח המשך טיפול נאות.

איך מבקשים בפועל, ואילו מסמכים כדאי לקחת, מפורט במדריך על חוות דעת שנייה והעתק מהרשומה.

הסכמה מדעת

סעיף 13(א) קובע שלא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך הסכמה מדעת. כדי שההסכמה תהיה "מדעת", המטפל חייב למסור את המידע הרפואי שדרוש לכם באורח סביר כדי להחליט. סעיף 13(ב) מפרט מה המידע הזה כולל:

• האבחנה והפרוגנוזה של מצבכם הרפואי
• מהות הטיפול המוצע, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים
• הסיכונים, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות
• סיכויים וסיכונים של טיפולים חלופיים, ושל היעדר טיפול
• העובדה שהטיפול הוא בעל אופי חדשני, אם כך הדבר

לפי סעיף 13(ג) המידע צריך להימסר בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר לכם להבין אותו במידה מרבית ולהחליט מרצון ובלי תלות.

ההסכמה יכולה להינתן בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות (סעיף 14(א)). לטיפולים שבתוספת הראשונה לחוק נדרש מסמך בכתב שכולל את תמצית ההסבר (סעיף 14(ב)). התוספת מונה ניתוחים למעט כירורגיה זעירה, צנתורים של כלי דם, דיאליזה, טיפול בקרינה מייננת, הפריה חוץ גופית וכימותרפיה.

סעיף 15 מונה את המצבים שבהם מותר לטפל בלי הסכמה, וכולם צרים: מטופל שמצבו אינו מאפשר לקבל את הסכמתו ולא ידוע על התנגדות, סכנה חמורה שבה ועדת אתיקה אישרה את הטיפול לאחר ששמעה את המטופל, ומצב חירום רפואי. מאמר רקע מפורט, שנכתב לרופאים, נמצא בעמוד על הסכמה מדעת.

הרשומה הרפואית והסודיות

סעיף 17(א) מחייב את המטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית. הרשומה צריכה לכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל ושל המטפל, מידע על הטיפול שניתן, העבר הרפואי כפי שנמסר, אבחון המצב הנוכחי והוראות טיפול. תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה.

סעיף 18(א) נותן לכם זכות לקבל מידע רפואי מהרשומה שמתייחסת אליכם, לרבות העתק שלה. החריג שבסעיף 18(ג) חל רק כשהמידע עלול לגרום נזק חמור לבריאות המטופל או לסכן את חייו, ואז המטפל חייב להודיע מיד לוועדת האתיקה ולצרף את נימוקיו.

סודיות רפואית

לפי סעיף 19(א), מטפל או עובד מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע שנוגע למטופל והגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם. במוסד רפואי החובה חלה גם על עובדים שאינם מטפלים, וסעיף 19(ב) מחייב כל מטפל לנקוט אמצעים כדי שהעובדים הכפופים לו ישמרו על הסודיות.

סעיף 20(א) מונה את המצבים שבהם מותר למסור מידע רפואי לאחר. העיקריים:

• נתתם הסכמה למסירה
• חלה חובה על פי דין למסור את המידע
• המסירה היא למטפל אחר, לצורך הטיפול בכם
• ועדת אתיקה קבעה, אחרי שנתנה לכם הזדמנות להשמיע את דבריכם, שהמסירה חיונית להגנה על בריאות הזולת או הציבור
• פרסום מדעי, מחקר או הוראה, בלי פרטים מזהים

גם כשהמסירה מותרת, סעיף 20(ב) מגביל אותה למידה הנדרשת לצורך העניין, תוך הימנעות מרבית מחשיפת זהות המטופל. קרבת משפחה כשלעצמה אינה מופיעה ברשימה. לרופאים הכנו מאמר נפרד על סודיות ומסירת מידע.

כשזכות לא כובדה

סעיף 25 מחייב מנהל של מוסד רפואי למנות עובד שיהיה אחראי לזכויות המטופל. יש לו שלושה תפקידים: ייעוץ וסיוע למטופלים במימוש זכויותיהם, קבלת תלונות, בדיקתן וטיפול בהן, והדרכת הצוות. תלונות שעניינן איכות הטיפול הרפואי מועברות למנהל המוסד.

החוק כולל גם סנקציות. לפי סעיף 28, הפליה בין מטופלים והפרה של חובות התיעוד שבסעיף 17 הן עבירות שדינן קנס. לפי סעיף 41(7) לפקודת הרופאים, הפרה של הוראה מהוראות חוק זכויות החולה היא אחת העילות שבגינן שר הבריאות רשאי לנקוט אמצעי משמעת נגד רופא. כל דרכי התלונה מפורטות במדריך נפרד.

ריכזנו כאן את עיקרי החוק בלשון פשוטה, לפי הנוסח שבדקנו באוקטובר 2026. זה מידע כללי, ואינו ייעוץ משפטי או רפואי. במקרה ממשי כדאי לקרוא את הסעיף עצמו, ובמידת הצורך להתייעץ עם עורך דין.