הרשומה הרפואית עולה לך כסף. כמה מותר לגבות עליה

הרשומה הרפואית נתפסת כחובה. מבחינה עסקית היא גם התחייבות: שנים של אחסון וגיבוי, זמן צוות על כל בקשת עותק, וסיכון שנשאר פתוח הרבה אחרי שהמטופל כבר לא מגיע.

ההוצאה הזו כמעט אף פעם לא מתומחרת. ומה שכן ניתן לגבות, מוגבל בתקנה שרוב המרפאות לא מכירות.

עשרה שקלים. זו התקרה

תקנות זכויות החולה (תשלום מרבי בעד מסירת העתק רשומה רפואית או עיון בה), תשע"ט-2019 קובעות בתקנה 3(א) את התקרה עבור רשומה ממוחשבת:

מה נמסר	תשלום מרבי
תדפיס, תקליטור או מדיה מגנטית, כולל המרת פורמט	10 ש"ח
כל תקליטור נוסף	0 ש"ח
עיון ברשומה באופן מקוון	0 ש"ח

עשרה שקלים על התדפיס כולו, לא לעמוד. וזה כולל את עבודת ההמרה, אם נדרשה. לרשומה שאינה ממוחשבת, תקנה 3(ב) מפנה לתעריפון משרד הבריאות.

ומה שאסור לגבות עליו בכלל

תקנה 4(ג) מונה מסמכים שיימסרו ללא תשלום, פעם אחת לכל מסמך, עם סיום הטיפול:

מכתב שחרור, סיכום ביקור, סיכום טיפול או סיכום אשפוז
העתקי בדיקות ותוצאותיהן שבוצעו שלא במסגרת אשפוז
הוראות להמשך טיפול
סיכומים המיועדים לאנשי מקצוע

ובנוסף, לפי תקנות 4(א) ו־4(ד): מרשמים והפניות הם ללא תשלום, וכך גם עיון מקוון.

הטעות הנפוצה

מרפאה שגובה "דמי טיפול" או תעריף לפי עמודים על סיכום ביקור גובה על מסמך שהתקנות קבעו שהוא חינם. וגם כשמותר לגבות, התקרה על רשומה ממוחשבת היא עשרה שקלים ולא סכום שנקבע בקליניקה. זו לא סוגיה גדולה בכסף, והיא בדיוק סוג הדבר שמופיע בתלונה.

מי עוד רשאי לקבל, מלבד המטופל

תקנה 3 מרחיבה את הזכאות מעבר למטופל עצמו: אפוטרופוס שמונה בידי בית משפט, מיופה כוח שהוא קרוב, וקרובים של מטופל שנפטר. לגבי האחרונים יש מגבלה שכדאי להכיר: בתוך שלושים יום מהפטירה, ולגבי ששת חודשי הטיפול האחרונים.

ותקנה 3(ז) מגבילה את תחולת התקנות לרשומות שנוצרו בחמש השנים שקדמו לבקשה.

שבע שנים, וזה מינימום

תקנה 15 לתקנות רישום מרפאות מחייבת שמירה של הרישום לתקופה של שבע שנים לפחות. שימו לב לפער: התקנות על התשלום עוסקות בחמש השנים האחרונות, וחובת השמירה היא שבע. אלה שני מספרים שונים לשתי שאלות שונות, וקל לבלבל ביניהם.

מבחינה עסקית, שבע שנים אחרי הטיפול האחרון של כל מטופל אומר שהמרפאה מחזיקה ארכיון מתגלגל שלעולם אינו מתרוקן. זו הוצאה קבועה שכדאי להכיר בה במפורש ולא לגלות אותה.

וכשסוגרים או מוכרים את המרפאה

כאן מגיעה השאלה שהכי קשה למצוא עליה תשובה, וגם היא שאלה עסקית ולא רק משפטית: חובת השמירה לשבע שנים לא נעלמת ביום שהמרפאה נסגרת.

חיפשנו הוראה מפורשת שאומרת מי נושא בחובה אחרי סגירה, ולא מצאנו אחת. החוזר של משרד הבריאות על אמות המידה שותק בנקודה הזו. המשמעות המעשית היא שרופא שסוגר מרפאה עלול להישאר עם התחייבות אישית לאחסון ולמסירה, שנים אחרי שהעסק חדל להתקיים.

למה זה שייך למדור הכסף

כי בעסקת מכירה של מרפאה זה סעיף. מי מחזיק את הארכיון, מי משלם על האחסון, ומי עונה לבקשת עותק בעוד ארבע שנים. אם זה לא כתוב בהסכם, זה נופל על מי שחתום ברישום, וזה בדרך כלל המוכר.

ארבעה דברים לעשות

לבדוק מה המרפאה גובה היום על עותק רשומה, ולהשוות לתקרה. אם גובים לפי עמודים, זה כנראה לא נכון.
לוודא שהמסמכים שברשימת הפטור באמת נמסרים בחינם, ובפרט סיכום ביקור.
לתמחר את האחסון כהוצאה קבועה לשבע שנים, ולא כדבר שקורה מאליו.
להכניס את הארכיון להסכם בכל מכירה, מיזוג או סגירה. לפני, לא אחרי.

הסתייגות

הסכומים והסעיפים כאן נקראו מנוסח התקנות המקושר למטה. תעריפים מתעדכנים, ותעריפון משרד הבריאות לרשומה שאינה ממוחשבת לא נבדק כאן. שאלת האחריות על הארכיון לאחר סגירה נותרה בלי תשובה מפורשת במקורות שבדקנו, וזו שאלה לעורך דין ולא למאמר. אין באמור ייעוץ משפטי או חשבונאי.